54 עודד וולקשטיין להיסטוריות את מעמדה ההיסטורי : הכניסה כמבנה עומק עולה ונכנסת אל פני השטח של הסיפור מבעד למרחב – זמן של גילויה . זה הקורא הנכנס לסיפור , ולו מבעד להיסוסיו על סִפו , ומגלם בכניסתו את כניסתה של הכניסה אל תוך הטקסט . אלא ששני הקוראים הללו אינם אלא שתי פניו של הקורא האחד : הקורא המציב את הכניסה על גבולו של הסיפור הוא שמכניס אותה לתוכו , ולו מבעד למרחב – זמן של הצבתה על גבולו : המרחב והזמן של הגילוי , הסיפור האפיסטמולוגי של הפרשנות . אם כן , הטקסט זקוק לקורא על מנת שיגלם את הכניסה כתנאי – אפשרותו של הסיפור ; אך בה – בעת , משעה שכניסתו מקימה את הכניסה מקברה , הטקסט צריך לדחוק את הקורא ואת הכניסה שהתגלמה במהלכו הפרשני בחזרה לקבר . הטקסט של פו מבקש להוביל את הקורא אל גילויה של הכניסה כחוק , ובה – בעת ליטול ממנו את טובת ההנאה הסובייקטיבית – האפיסטמולוגית של הגילוי הזה : הקורא האידיאלי של פו מתוודע למעמדה של הכניסה כחוק , ומניח אותה ככזאת , באל – מקום ובאל – זמן : הוא מגלה את הכניסה כחוק מבלי לגלם אותה במקום ובזמן של גילויו , במהלך של כניסתו הנוכחית ) קריאתו , פרשנותו ( . על מנת...
אל הספר