איתנו על הגב . הלכנו 30 ‑ 40 קילומטר ביום . היינו אז צעירים ב ‑ 60 שנה, הכול היה אפשרי . היה לנו כושר בלתי מוגבל, אינסופי . אני יושב עכשיו וכותב על הימים הרחוקים האלה . הדבר גורם לי הנאה גדולה . אני חוזר אל הנופים, שמתחלפים לאיטם, ברובם מוכרים לי . אני נהנה מהניווט הארוך . מאחורי צועדת פלוגה של לוחמים, אסור לטעות אפילו במטרים בודדים . לטעות פירושו להאריך את ציר המסע שלא לצורך . חלפנו על פני נחל חורשה, רמת ברנע, בורות לוץ, הר חריף, מצוקי לוץ, מדבר פארן, עין ואהיב, שדה אברהם, מצוקי עובדה, בקעת האצבעות, עין נטפים, הר שלמה, מצודת הר שלמה ואילת . אני מביט בפניהם של הצועדים, יודע שקשה להם, קשה גם למ"פ, המאמץ איננו פשוט . אבל כל הפרצופים, לכל אורך הדרך, מביעים שביעות רצון, פנים טובות, איש אינו מקטר . כיף ללכת בחבורה הזאת . במסע של פלוגה ו' הלכה איתנו גם הפקידה הפלוגתית, תחיה . בחורה מיוחדת עם כושר של עשרה בחורים . יום אחד, כשהיינו בבסיס בבית ליד, נכנסתי למשרד הפלוגתי . פגשתי שם לראשונה בחורה נאה וגדולה, ששאלה אותי, די בכעס, "מה אתה עושה כאן ? ועוד מסתכל בניירות" . אמרתי לה, די בנימוס, "אני מפ...
אל הספר