במערכת הישראלית יש רבים שיחלקו על שרשרת ההנחות והטענות הזאת של נתניהו . בשורה התחתונה, לביבי מגיע קרדיט על העלאת האיום האיראני לראש סדר היום הגלובלי, לרתימת המעצמות ולדרבון הסנקציות . אבל את העיקר הוא החמיץ : היכולת להשפיע על ההסכם הסופי . החטא הקדמון שלו היה ששכנע את עצמו שישראל יכולה לפעול מול איראן, אף על פי שהיתה זו הנחה תלושה מהמציאות בנסיבות הללו . כתלמידו הנאמן של וינסטון צ'רצ'יל, כפי שביבי מעיד על עצמו, היה יכול לקחת דוגמה מהתנהלותו של המנהיג הבריטי בעת שרצה לגייס את אמריקה להילחם לצדו במלחמת העולם השנייה - מהלך שנראה בראשית דרכו חסר סיכוי . צ'רצ'יל שילם מחיר כבד בניסיונו להרחיב את השורות, בדמות התפרקות מרבים מנכסי האימפריה, אבל זה השתלם לו לבסוף ובעלות הברית ניצחו במלחמה . ביבי, בניגוד לגיבורו, לעג לאמריקה, בז לנשיא והפך אותו לאויב . זו היתה תצוגת תכלית של חוסר אחריות וקוצר רואי . מקור ישראלי ביטחוני בכיר מסכם את זה כך : "אני לא בטוח שנתניהו היה מצליח להשתיל לאובמה ביצים או להפוך אותו לרפובליקני, אבל הוא היה יכול להשפיע על התצורה הסופית של ההסכם עם איראן" . אדם אחר, שעבד עם נת...
אל הספר