עקרון-המציאות כגורם היסטורי וכמשתנה היסטורי

114 | עיונים בחינוך : מאמרים בפילוסופיה של החינוך דברי פרויד תואמים במידה לא מועטה לאמוּר במקרא : מקור החיים בדומם ; החיים עצמם מגלמים עבור האדם, באורח מהותי, מאבק במציאות החיצונית לו למען הקיום ; עם תום המאבק על הקיום חדלים למעשה החיים, ובכך – אם אפשר לומר – חוזר האדם אל הוויית הדומם – "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" . . . מרקוזה הסמיך את דבריו בהקשר זה על ההסבר של פרויד במבוא לפסיכואנליזה . לדבריו : "לפי פרויד, השינוי הדכאני של היצרים, בשליטת עקרון - המציאות, נכפה ומתקיים על - ידי 'המאבק הקדמון על הקיום . . . , הנמשך עד היום הזה' . המצוקה ( Lebensnot, Ananke ) מלמדת את בני - האדם, כי אינם יכולים לספק דרך חירות את דחפיהם היצריים, אינם יכולים לחיות לפי עקרון - העונג . מניעיה של החברה בכפיית השינויים המכריעים במבנה היצרי הינם אפוא 'כלכליים ; מאחר שאין להם אמצעים מספיקים כדי להבטיח את קיום חבריה ללא עבודה מצידם, חייבת היא לדאוג לכך שמִספר החברים האלה 38 יהיה מוגבל ושמרצם יוטה מהפעילות המינית אל עבודתם'" . אבל, כאמור, המציאות החיצונית לאדם - הפרט אינה טבע גרידא, אלא השׂתרגות של ט...  אל הספר
מכון מופ"ת