ואז מישהו ניגש אלי והציע עזרה ; כנראה ראה שאני אובד עצות . מומחה היין נפל עלי בדיוק בזמן . "כן, תודה", אמרתי לו, "אני רוצה לקנות יין מיוחד" . הוא הראה לי כמה סוגים של יינות, ובסוף הוריד מאחד המדפים בקבוק יין עם שם שלא ראיתי אף פעם : "בזלת הגולן" . הוא המליץ בחום על היין וסיפר על אדמת הבזלת הפורייה והעשירה שבה גדלים הגפנים, על היקב ששוכן מול נופה הקסום של הכינרת, סמוך למעיין, על חביות העץ המיוחדות בהן נשמר היין כדי להשביח את הטעם והארומה שלו . בקיצור, הוא שכנע אותי . ( לא שהיתה לי יותר מדי ברירה . ) סמכתי על המלצתו וקניתי כמה בקבוקים לערב . האורחים הגיעו, היתה אווירה ביתית חמה ונעימה . האוכל שענת הכינה היה מצוין ( כרגיל . . . ) . שתינו יין, האנשים נפתחו, השיחה קלחה והתחושה היתה נהדרת . גנרל מוזלי, אדם גדול עם פנים עגולות וחייכניות, אחד שאפשר במבט אחד לראות שהוא איש של אנשים, סיפר על תחביביו : צֵיד דובים . . . ויין . נהייתי לבן באותו רגע . הסתכלתי עליו, לא מאמין, וחשבתי לעצמי : איך אני נחלץ בשלום מהאירוע הזה עם היין שקניתי ? למחרת בבוקר נכנסה מזכירתי, אביטל, מחייכת למשרדי, ושאלה שאלה מפת...
אל הספר