ג. שירת הקודש ושירת החול של משה דרעי

500 תור הזהב הקראי שצורפו לקריאה בתורה מדי שבת ובחגים . שירי קודש אלה, המכילים פזמון שמתייחס לפרשת השבוע, הם מן המקורות הקראיים הקדומים ביותר שנלוו אל הקריאה בתורה 31 בבתי הכנסת . שירי הקודש של דרעי נמנים גם עם הדוגמאות הקדומות ביותר לאימוץ של שירה ושל כללים שיריים שמקורם בספרד המוסלמית ( אלאנדלוס ) כחלק ממנהגי התפילה של הקראים . נראה ששיקולים פואטיים ואידאולוגיים הם הגורם העיקרי לכך שכמעט אין למצוא בשירתו עקבות של מקורות חז"ל או של הספרות הרבנית . עם המשוררים הרבניים המוּכָּרים בני זמנו במרחב האסלאם המזרחי נמנו אלעזר הבבלי ויוסף בן תנחום הירושלמי, ונראה שהם גם הקרובים ביותר לדרעי מבחינת סגנון כתיבתו . עם זאת עולה ממחקרים חדשים שדרעי כתב את שירתו בתקופה הסמוכה לביקורו של יהודה הלוי במצרים ( 1140 - 1141 ) , ולכן הוא אחד המשוררים המזרחיים הראשונים שאימצו את עקרונות השירה העברית שפרחה בדרום ספרד ואת הפואטיקה שלה, שהושפעה עמוקות מהפואטיקה הערבית . חיבוריו מתאפיינים בהעדפת העברית המקראית והסגנון המטפורי ( בערבית : בַּדיע ) , והוא נודע לתהילה בקרב הקראים בימי הביניים ובעת החדשה . עדות לכך : ...  אל הספר
כרמל