א. דמותה של 'אשת חיל' בפירושו של יפת בן עלי למשלי

יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 419 ומורה לו כיצד עליו לנהוג בשלושה נושאים : נשים, שתיית שיכר, דין צדק ומשפט . שלושת הנושאים הללו מאפיינים כידוע הנחיות ותיאורים המצויים בחוק המקראי ובעוד מקומות במקרא המתייחסים לאורחותיו של המלך ( כגון 'משפט המלך' שמ"א, ח 11 - 21 ) . בכל הנוגע לדברי אֵם למואל טוען יפת שרק לאחר שהיא מזהירה את בנה לא להרבות בנשים ולא לעסוק בהן עיסוק מרובה היא ממשיכה בתיאור האִשה האידאלית, היא 'אֵשֶׁת חַיִל', ופותחת בתיאור מעלותיה ( מש' לא 10 - 31 ) . יפת הוא הפרשן היחיד מימי הביניים הקושר בדרך זו בין שני חלקי פרק ל"א במשלי לרצף הגיוני וטקסטואלי, המסביר את שיבוץ השיר 'אֵשֶׁת חַיִל' במקומו הנתון בפרק החותֵם את ספר משלי כהמשך לטקסט המיידי שקדם לו . קיצורו של דבר, הוא קושר בין השיר לבין דברי האזהרה של אֵם למואל באופן המסביר את שני הטקסטים בפרק כחיבורים שחיברה בת-שבע אֵם שלמה המיועדים לאוזניו של בנהּ . יתר על כן, נראה כי שלמה הוא זה שבחר להנציח את דברי אמו במסגרת ספר המשלים שלו, דבר המלמֵד על הכבוד הרב שרחש לה . על כך אנו למֵדים גם מפירושו למלכים א, ב 19 ( שם היא מכונה 'אֵם...  אל הספר