ג. פירוש יעקוב אלקִרקִסאני לסיפור מגדל בבל

יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 319 השלמתו על ידי האל, נוצרו בעולם שפות אחרות, ואילו בלשון העברית המשיכו להשתמש 'אנשי הדת ושומרי המצוות', הלא הם אברהם וצאצאיו ה'ייחודיים', בני ישראל . השני הוא בעל זיקה עקיפה בלבד לסיפור מגדל בבל : מהו מקור השפה האנושית בכלל ? קִרקִסאני מפַתח אותו במסגרת דיון רחב יותר על הוכחת קיומה של הנבואה . הוא מסביר שלא ייתכן שבני האדם המציאו בעצמם שפה יש מאין ; הם בהכרח למדו את השפה הראשונה עקב התגלות דרך הוראה, ולאחר מכן יכלו להמציא שפות נוספות על גבי אותה שפה מקורית . כאן מציב קִרקִסאני את עצמו במחלוקת שעניינהּמקור השפה האנושית בין אלה הדוגלים בהתגלותה האלוהית ובין האסכולה הדוגלת באפשרות 170 ומקורה שבני אדם מסוגלים להמציא שפה בעצמם . גישתם נקראת 'הֶסכֵּמיוּת השפה' בכתבי הפילוסופים היווניים . העובדה שהשפה היא 'התגלותית' ולא 'הסכֵּמית' מסַפקת לקִרקִסאני דוגמה לצורך בנביא ובמוסד הנבואה : העובדה שבני האדם היו זקוקים למורה כדי ללמוד שפה ולא יכלו להמציאהּבעצמם מוכיחה את הצורך בנביא שילַמֵּד כלי זה בפרט וכלים נוספים בכלל . 170 בערבית : 'וַצְ'ע' או 'מֻוַאצַ'עַה' .  אל הספר
כרמל