יַם המקרא – הפרשנות השיטתית לסוגיה 293 המתאמץ להבין את חוכמת הבריאה אף שלא יגיע לעולם לדרגת הידע המושלם . להבנתו של יפת מכוּוָן הספר לקורא הכללי, לאו דווקא היהודי, היינו לאדם המשכיל החפץ בחכמה . בפירושיו לשני הפסוקים הראשונים בפרק א ימצא הקורא הקדמה מורחבת לספר . לדברי יפת, פסוקים אלו הם מעשה ידיו של עורך הספר ( ה'מֻדֶוִּון' ) , ובמסגרתם מציג העורך את מטרת הספר שחיבר שלמה . מן הפירוש לפסוק הראשון אנו לומדים שקהלת הוא אכן המלך שלמה . דיונו של יפת במשמעות המילה 'קהלת', במקבילותיה ובנגזרותיה, מדגים כיצד שימשה תורת הלשון לענפיה כלי חשוב בפרשנות הקראית למקרא . אף שגם בהמשך מודגש פירוש המילים בכלים לשוניים, העיקר מבחינת יפת הוא הבנת הפסוק בהֶקשֵרו, הנסמכת על המבנה הכללי של הספר . להבנתו כתב שלמה המלך ספר חכמה עתיר משמעות שראוי ללומדו היטב . בדיון במילה 136 ולכן הראשונה בספר, דִּבְרֵי , נטען שהספר נכתב על דרך הגלוי ולא על דרך הנסתר, אין לפרשו פירוש אלגורי . יפת גורס שמעשי האדם נחלקים לשניים : האחד הוא מעשי היומיום, שמטרתם היא הקיום, והשני הוא קיומן של מצוות עֲשֵׂה ולא תעשה . רק קיום המצוות נו...
אל הספר