ג. ההקדמה של סלמון בן ירוחם לאסתר ופירושו לאסתר א 1

266 תור הזהב הקראי מספר תהלים ( פג 8 ) . שיטה זו הפכה לדרך המלך של הפרשנים הקראים, אשר דחו כידוע את קדושת המסורת של התורה שבעל פה, והעדיפו להביא עד כמה שאפשר סימוכין לפירושיהם מתוך הטקסט המקראי, הֶקשֵרו המיידי או טקסטים מקראיים אחרים . עם זאת, שיטת ההִסתמכות על פסוק מקראי נוסף ידועה גם ממדרש חז"ל, ולכן מלמדֵנו פירושו של סלמון לספר אסתר על המקורות השונים שהשפיעו עליו בפרט ועל פרשני המקרא הקראים בכלל, וכן על נטייתו לפרשנות הפונה באופן דידקטי, כמורה לתלמידיו, ושיש בה מימד פופולרי השווה לכל נפש . 82 מעדיף סלמון להציג אפשרות פרשנית יחידה ותמציתית בדרך בשונה מיפת בן עלי כלל לכל יחידה טקסטואלית שהוא מפרש . גם במקרים הנדירים שבהם מציג סלמון כמה אפשרויות פרשניות לאותו קטע או לאותו פסוק, הוא מציין שרק אחת מהן היא הנכונה בעיניו . פירושו לאסתר א 1 יוצא דופן מבחינה זו, שכן בסופו של הדיון מביא סלמון את מדרש חז"ל כפירוש חלופי להצעתו הראשונה . לפי המדרש הודו וכוש הן ערים קרובות זו לזו, וסלמון אינו מכריע בעד או נגד פירוש זה . מבחינה היסטורית ממקם סלמון את אירועי פורים ( דהיינו את המתרחש מפרק ג פסוק 7 ו...  אל הספר
כרמל