ה ט באטקוט צצקתלבהקצ 212 כשלילה של המסורת והתגברות עליה, ולראות הן במסורת הן בערעור עליה שני היבטים של ההוויה המודרנית . אשוב ואדגיש שאינני מציע מתווה לנרטיב חלופי שאמור להחליף את הנרטיב הקיים, שכן יהיה בכך משום התעלמות מההשלכות של הנרטיב ההיסטורי בהווה . צפת מצטרפת להתרחשויות מכוננות אחרות בראשית העת החדשה . בחירתה לשמש נקודת התחלה אינה כופרת בחשיבותן של נקודות ציון אחרות — אבל היא מסיטה את המבט, מדגישה את האוריינטליזם של השיח ההגמוני, ומציעה מולו מסגרת דיון הכוללת את שני הצדדים . בחירה זו פותחת את הדלת גם לחוגים שאינם נענים לחלוקה הדיכוטומית בין מזרח למערב, או בין תודעת המקרא לתודעת המשנה, כמו המשכילים הספרדים שפעלו בשלהי המאה 7 מסגרת זו מאפשרת לבחון גם התרחשויותהתשע-עשרה ובראשית המאה העשרים . אחרות באירופה באותה העת, ולהבין את מכלול ההקשרים שבהם התרבות היהודית, בתקופה זו ולאחריה, מבטאת ממד של התנגדות . אם כן, הבחירה לפתוח בצפת יוצרת בסיס לתודעה יהודית שמוקדה ומרכזה בארץ ישראל, ואשר פונה באמת ובתמים אל כלל ישראל, ומתוך כך מתחייבת גם לעמדת אחריות גלובלית — שכן היא נדרשת לבחון את תולדו...
אל הספר