תודעת משנה, תודעת מקרא : צפת והתרבות הציונית 133 התודעה . הפיוט מתחקה על ההופעות השונות של השכינה וממחיש את הזיקה בין הגלות לגאולה . הוא משקף את תודעת גלות השכינה, את השאיפה להעלאתה ואת החיבור בין העולמות . משובצים בו קטעים מקראיים, אך את משמעותו הוא מקבל דרך ההבנה הקבלית ותפיסת ספרות הזוהר . עניינו קריאה אל הכלה כדי להעלותה אל ספירת יסוד, אל הזיווג המסמן את הגאולה ואת תיקון השבר שעליו מושתת העולם . למעשה, הפיוט עצמו הוא טקס קבלתה של השכינה והעלאתה אל בעלה . קבלת השבת מדומה לטקס נישואים בין הקדוש ברוך הוא ובין כנסת ישראל, אקט של קבלת המלכות ( "שמור וזכור בדיבור אחד / השמיענו אל המיוחד" ) , והכרזה על אחדות האל ( "אדוני אחד ושמו אחד / לשם ולתפארת ולתהילה" ) . זוהי קריאה שמטרתה לא רק להביע ערגה לגאולה, אלא גם לשמש פעולה להחשתה, פעולה שנועדה לעורר את השכינה לזיווגה עם ספירת תפארת / יסוד, היא הספירה הזכרית . הפיוט פונה אל השכינה הנמצאת בגלות, ומתאר את גלותה ואת הפעולות הנדרשות לשחרורה, תפקיד שמוטל על "עם הסגולה" . הפיוט הפך להיות מזוהה עם השבת, והוא העניק לשבת משמעויות שלא היו לה קודם לכן ....
אל הספר