תודעת משנה, תודעת מקרא : צפת והתרבות הציונית 55 בערבית בצעירותו, והוא משקף את תודעתו העצמית כמחוקק . הרמב"ם הניח את התשתית לבחינת המשנה כטקסט אחדותי מתוך הדגשת מקומו של יהודה הנשיא . כדברי עומר מיכאליס, הרמב"ם תפס את המשנה "כמי שתלויה ביהודה הנשיא כמרכזה המכונן המעניק לה את הסדר ומעמידה על יסודותיה המארגנים . גם מפעל נצבר של פירושי התורה שניתנה בסיני ושל פרטי מצוותיה, וגם חיבור 36 אומנם, גם לפני המאה השש-עשרה נפוץ התרגום חתום בחותמה של מחברה" . העברי של פירוש הרמב"ם למשנה, אבל בדרך כלל הוא לא התלווה ללימוד המשנה עצמה, אלא ללימוד משנה תורה, ספר הקודיפיקציה השיטתי שחיבר הרמב"ם מאוחר יותר . רק במאה השש-עשרה קיבלה המשנה מעמד של ישות בפני עצמה . בין הרמב"ם ובין ממשיכיו בצפת, בעיקר ר' יוסף קארו, יש הבדל חשוב : הרמב"ם, בוודאי בשלב מוקדם זה של כתיבתו, האמין שחיבורו מייתר רבדים רבים שבאו אחריו ; ואילו בצפת השאיפה לחזור אל המשנה מבוססת על איסופן ושימורן של כל המסורות שהתפתחו לאחריה . אך אין ספק שלפירושו של הרמב"ם ולדימויו העצמי היה מקום חשוב בגיבוש תודעתם ותפיסתם העצמית של אישי צפת, וכן בעיצוב ת...
אל הספר