ש י ח ה | 281 ( כדוגמת פסיכה ושתי אחיותיה ב"אָמוֹר ופְּסיכֵה" של אַפּוּלֶיוס או כמו ב"סינדרלה" וב"שלוש הטוֹווֹת" של האחים גרים ) . בתחילה, השילוש הזה מרחיק עוד יותר את הסיפור שבסיפור, ולוקח אותנו כמו לתוך עולם של אגדה . אבל כשכבר התרווחנו בכורסותינו, נשברת בבת אחת השלווה הכמו- נוסטלגית של שלוש השורות הראשונות . משחקי הילדוֹת האלה אינם מתפתחים על שום ציר ביוגרפי — לא של הדובר ולא שלהן . תחת זאת, הוא מתבונן בתצלום כמו במין כדור בדולח, ולנגד עיניו מופיעות התמונות האחרונות של עתידן : המוות . אבל "הנבואה" הזו נאמרת כאן בלשון גרומה ודווחנית, הרושמת לפנינו את נסיבות המוות, ללא שום אפיון רגשי או מנטלי של מותן וללא שום יחס כזה של הדובר אל העובדות היבשות הללו : אחת מיועדת למוות במחנה ריכוז, אחת — להתאבדות בחדר המורים של בית הספר לבנות בבוקרשט, והשלישית — לגוויעה איטית בבית החולים "לניאדו" בנתניה . אולם דווקא במניין המיתות הדייקני, דווקא בעצירוּת המבע הרגשי, מצליח המשורר להעביר את כאבו . הכאב כה גדול, עד שאסור לאבד שליטה מולו ולו לרגע ; יש למקם אותו, למיין אותו, לאחוז בו — שלא יפרוץ ויסחוף את הדו...
אל הספר