ש י ח ה | 277 אביזרים ומושגים של אמצע אירופה ואמצע המאה מסתחרר בריקודה הפנטסטי — הוויטרינה, הפמוטים והקריסטלים, התחרה, הבופֶה, הגובּלֶנים, ואפילו נרות הזיכרון — כולם מצטרפים לוואלס הזה, שמותיר בהלם קל את גברת ההיגיון והסדר — אונתו השמאלית של מוחה המפזז . היא מפקירה את עצמה לצליליו של הוואלס הבודד, לאודם הגילופין ולחרמנות הנקישה, שיוצאים מיד במחול-בלי-קונטרול עם דמיונה המעונה וחושניותה המתוסכלת הלאה והלאה, עד מעבר לעצמה, עד הסלטו מורטָלֶה שבו מתהפך הסבל, עומד על ראשו, והופך בה ל"עֹנֶג בַּל יְשֹׁעַר" . עם הוואלס הזה מתהדק גם משקלו של השיר לכלל מחול ממש . למרות המלרעיות הבעייתית של העברית ( המצריכה אנָקרוּסיס של הברה אחת ) , באמצעות דילוג של הברה קדימה הופך המשקל האנפֶּסטי למשקל דקטילי, הנותן לנו בדיוק את קצב הוואלס : הרמה-השפלה- השפלה, הרמה-השפלה-השפלה ; ובצעדי המחול — ארוך-קצר-קצר, ארוך-קצר-קצר : " [ שְׁלֹ ] | שָׁה רְ-בָ | עִים הָ-יָה | קֶ-צֶב הַ | סֵּ בֶל / * " לאחר שֵדות היין, קיכלֵי התחרה ודרקוני הגובלנים, מצורפת לחוגגים גם הכלבה, שבתוך הבכחנליה הכללית, כשכל הארוטיקה של גיבורת השיר מ...
אל הספר