מוזה וגורל

190 | ש י ח ה נציג של הלא-מודע, קדוש מעונה או נביא . אמנם אילו שאלת אנשים לדעתם בנושא, סביר שכמעט אף אחד לא היה מודה במפורש שהוא חושב שמשוררים ממלאים ולו אחד מתפקידים אלה במובנם המסורתי . ואילו שאלת משוררים, סביר שהם היו מבהירים שבפועל יש למשוררים מטלות אחרות לדאוג להן, כמו לכתוב את יצירותיהם ולהתפרנס . ועדיין, ניתן אולי להודות שיש איזו אמת בתחושה הזו : אפילו המשורר השקט ביותר הוא מורד ומהפכן שבעצם היצירתיות שלו מאיים על סדר המציאות שאנחנו רגילים לו . אפילו המשורר המינורי ביותר, יוצר בחומר המנטלי של מציאויות חליפיות . במבט לאחור על המאה העשרים אפשר שניתן להצביע על מספר 'טיפוסי משוררים' שטיפח הדימוי החברתי . ייאמר מיד, שזוהי חלוקה גסה למדי, ולא של משוררים לסוגיהם אלא של קטיגוריות בתודעה החברתית . המשורר עצמו נדרש להגיב, במודע או שלא במודע, מרצון או מאונס, לכל הקטיגוריות כולן . א . המקולל : זו היא אולי האכזרית שבתבניות שיצקה החברה למשורריה, שכן הדימוי הרומנטי של "המשורר המקולל" יצר לא מעט משוררים מקוללים ששאבו את יצירתם מתוך פצעי הנפש והחיים . משורר הפצע משמש כגלדיאטור רוחני בזירת התרבות...  אל הספר