170 | ש י ח ה בוודאי הזדהות של המאמין עם אלוהיו כדגם קיום מופתי, אך בהקשר לפולחנים אלה, אפשר שהזדהות זו גם ממלאת תפקיד הכרחי בתפיסתו הדתית של המאמין, ומטרתה היא אחדות עם האל . במיתוס היווני, סיפור הקרבתו של דיוניסוס זַגְרֶאוּס על ידי הטיטנים קשור במוטיב האל-הקורבן . הטיטנים תוקפים את האל הצייד ולבסוף מתגברים עליו וזובחים אותו 'זבח ברברי', בהיפוך כללי הזבח ( צלייה ובישול ) ; הם קורעים את דיוניסוס לגזרים, מבשלים אותו וצולים אותו . מיתוס זה, ודמותו של דיוניסוס בכלל משמשים בתפקיד מרכזי בתיאולוגיה האוֹרְפית . ככל הנראה, כבר במאה ה- 6 לפנה"ס פיתחו כיתות אוֹרְפיות תיאולוגיה ותורת הליכות 22 ובתורות הגאולה דתית הרחוקות מן הפולחן הקורבני הרגיל, והמזכירות בהֶנותיאיזם שלהן, בדחיית הזבח ובצמחונות לה הטיפו את הפיתוח האוּפָּנישָדי של המורשת הוודית-ברהמנית . המסורת האורְפית מורה קוסמוגוניה ותיאוגוניה שונות בתכלית מאלה המקובלות, של הסיודוס . עם זאת, לא נראה שהקווים המיתיים המשורטטים בכתובים אלה מהמאה ה- 5 לפנה"ס ואילך, הם פרי המצאתו או הרכבתו של משורר או הוגה עלום . סביר יותר שהם מכילים יסודות ממסורת ק...
אל הספר