154 | ש י ח ה בורחס, הייתה ידם של הכופרים על העליונה, והאורתודוקסים נמלטו אל איי הדלתא של הנהר אֶחֶה, שם עוד ניתן למצוא בחפירות את אספקלריות האבן הקדושות שלהם . אלא שבורחס מציב עוד אספקלריה אחת, נסתרת, מאחורי הסיפור כולו . אותו הוגה כופר של "טְלאן, אוּקְבּאר, אוֹרבּיס טירְטאיוס" מהווה כשלעצמו בבואה ספרותית מאוחרת של המיתוס הגנוסטי : עולמנו זה אינו אלא מעשה-ידיו של דמיוּרְג רשע, שכלא את הניצוצות האלוהיים בחומר הגס ; לפיכך, עולמנו יסודו ברע, וכיליונו הוא תשועת הנשמה ושיבתה אל האל . התיאולוגיה הגנוסטית יצרה מיתוסים עשירים בדמויות דמוניות ועלילותיהן ; על פי כמה חוקרי דתות הייתה זו הדת האחרונה שיצרה "מיתולוגיה", אך קביעה זו זקוקה להגדרה צרה במיוחד של המונח . ההבדל בין מיתוס לבין אגדת-עם אינו רק בנושאיהם, אלא קודם כול בתפקיד התרבותי שהם ממלאים . אם נחליף את סינדרלה בלכלוכית לא ייפגם דבר מן האגדה, אבל אם נחליף את אכילס בג'ק ייעלמו המשמעות התרבותית המרכזית והמופת החברתי של המיתוס כפי שהובנו ביוון העתיקה . במובן זה, הסיפור אינו זקוק לעיצוב-דמויות ספרותי על-מנת לקבל מעמד כזה . במיתוס הגנוסטי קוד...
אל הספר