בין מיניות לחילוניות: החופש לאהוב

42 | ש י ח ה ולא-יהודים, גם תרמו בפועל לתרבות הכללית הזו, כמו יחזקאל, כותב הטרגדיות מאלכסנדריה, הפילוסוף פילון, גם הוא מאלכסנדריה, או המשורר מֶלֶאַגרוֹס מחמת-גדר, שיצר בתקופת החשמונאים, וכינס את שירי האנתולוגיה היוונית . מה עוד היה פשעם של החילוניים האלה ? הם התאמנו בחדרי הכושר של אז, וביקרו במרחצאות . הם הלכו לתיאטרון . הם ערכו, יש להניח, מסיבות, והם אכלו בייקון ושרימפס . מה שבטוח הוא, שהם לא הקשיבו לאייתולות ולראשי הישיבות של התקופה ההיא, אלא הם חיו לאורם של ערכים אחרים — של פלורליזם רעיוני ושל סובלנות דתית ותרבותית . ערכים אלה, שהיוו חלופה נאורה לקנאות הדתית המקומית באו מהעולם ההלניסטי . הספורט, התיאטרון, הספרות היפה או הפילוסופיה הם חלק ממורשת המערב, ולנו כיום, כאנשים חופשיים, הם נראים לא רק כבלתי נפרדים מהמורשת ומהעושר התרבותי שלנו, אלא אולי אפילו כתעודת הזהות התרבותית שלנו בה"א הידיעה . אבל בדיוק אלה — אז כמו היום — נתפסו כולם בתור מעשי כפירה וחילול השם . אולם לא פעם להיסטוריה אירוניה משלה, ותוך דור אחד, בשוך הלהט הקנאי, החשמונאים אימצו סגנון חיים הלניסטי, כמו כולם . ובסופו של דב...  אל הספר