אז האם גולדה אשמה בכול? ומה חלקה של מצרים? ומי הציגה מתווה מדיני ריאלי יותר?

סיכום המהלכים המדיניים עד שהמלחמה קטעה אותם || 149 1973 . עתה עולה השאלה אם כישלון המהלכים המדיניים מקורו במדיניות הישראלית שגרמה ל“החמצת הזדמנות לשלום“ מצידה של ישראל, שדחתה הצעות נדיבות לכאורה של סאדאת ? הדברים המתוארים בספר מלמדים שלא אלו היו פני הדברים . בתקופה זו, ובעיקר מסתיו 1971 , עמדו על הפרק שני מתווים להתקדמות מדינית : מתווה ישראלי ומתווה מצרי . ההצעה המצרית הייתה לפתוח בתהליך מדיני להסכם כולל, שיתבסס על תנאיה ועל דרישותיה של מצרים כפי שהוצגו לעיל . מצרים אומנם הסכימה למשא ומתן מקביל — כלומר משא ומתן להסדר כולל ולהסדר ביניים בשלב ראשון שלו, אולם דרשה שגם הסדר הביניים יתבסס על התנאים שהציבה . היא דחתה משא ומתן ישיר עם ישראל ולא הסכימה שהתהליך יוביל להסכם שלום מלא על כל רכיביו . ההצעה הישראלית הייתה להתחיל במשא ומתן להסדר חלקי בתעלת סואץ . ישראל הביעה נכונות לגשת למשא ומתן כולל, אך טענה שבשל הפערים הגדולים בין הצדדים אין לכך סיכוי ועדיף לפתוח במשא ומתן להסדר חלקי, שיכלול התחייבות ישראלית שקו הנסיגה הראשון לא יהיה קו הקבע, ויימשכו המגעים להסדרים נוספים בעתיד . ישראל התנגדה אם כ...  אל הספר