124 || “יבוא יום ויפתחו את הארכיונים“ גולדה דחתה את הערכתו ושאלה בפשטות אם המצרים מוכנים לפתוח במשא ומתן ישיר ללא תנאים מוקדמים, כלומר ללא הדרישה האולטימטיבית לנסיגה לקווי 4 ביוני 1967 . היא חזרה וציינה שישראל מוכנה לדון על הסדר ביניים, אך לא עם תנאים מוקדמים, ובוודאי לא אלה שהציג אסמאעיל כגון “מצב של שלום“ שאינו נורמליזציה, לוחות זמנים בלתי אפשריים ועוד . היא טענה שזו התוכנית המצרית הישנה . קיסינג‘ר איים שאם גולדה לא תלך לקראתו הוא יחזיר את הטיפול בעניין המדיני במזרח התיכון למחלקת המדינה האמריקנית בראשות רוג‘רס, וזו תשוב ותציג את הדרישה הישנה לחזור לקווי 4 ביוני, “אזי לא נלך עם זה“ אמרה גולדה . המשא ומתן יהיה רק על הסכם ביניים או על הסכם כולל שיוביל לשלום אמיתי ולא ל“מצב של שלום“ בלתי מוגדר . היא הוסיפה שכך היא 392 תגיד לנשיא ניקסון . השיחה הקשה עם קיסינג‘ר הייתה רק תחילתו של יום עתיר פגישות קשות במחלקת 393 לדברי רבין באותו הערבהמדינה ובפנטגון, ובסיומו הייתה גולדה מאוכזבת וכעוסה . היא הייתה מדוכאת ומכונסת בעצמה . לאחר שפונקה ביחס החם בביקוריה הקודמים בוושינגטון, חשה שעתה קיבלה “כתף קר...
אל הספר