גיי ייצגה פן אחד מבין צדדיה המגוונים של התנועה, שלא נחשף כל כך לציבור . חברה נמרצת ואכפתית לסובב ולסביבה, שהרדיפה הטבעית שלה אחר הצדק הולידה סוג של "מפגינה גלילית" בעלת חוש הומור ויכולת ביצועית . כמדריכת טיולים מיתולוגית בגליל, גיי הובילה מסעות הסברה לאורך הגבול והתייצבה יחד עם בן זוגה, יהודה, בכל עת ובכל פינה . כאם, היא זכתה לראות את שני בניה, יאיר ויגאל, יוצאים מלבנון ואת החיילים שלנו נערכים להגן עלינו מגבולות הארץ . בנר ראשון של חנוכה, דצמבר ,2009 הלכה גיי לעולמה . נזכור אותך כחברת נפש ושותפה אמיתית . תודה לך, יהודה, שנשארת חבר תומך ועזרת לי להוציא את הספר לאור . זכיתי להיות מוקפת בחברות וחברים נוספים שהיו לצדי במהלך המחאה וגם הרבה לפניה ואחריה . חלקם אף ליוו אותי מקרוב במהלך הכתיבה והעניקו לי משוב יקר ערך . לעונג לי להודות לכמה מהנשמות שליוו אותי : עומר טל, רונית גדה, מריה אופיר, חנה רייזמן, רונית נחמיאס, ערן רוזנברג, דנה לוין, אוֹרי יהודאי, עמית אורלנד, סמדר בן אשר, איילה רז, מאיה פרידמן, תיקי גור, ערן שחר, עופר גביש, עירית כץ, רובי המרשלג, דנה ורפאל לוין ושולמית ולר, ואחרונות חבי...
אל הספר