326 | כל השאר הוא אלמוות ב- 1957 בא לקיבוץ, "שני חדרים קטנים מלאים יתושים, אבל בסך-הכל היה נעים . שתינו ודיברנו יום ולילה" . 80 הוא וצוקרמן טיילו בארץ . כשחזרו, יצא אדלמן מחדרם בטריקת דלת, למחרת קם ונסע לשדה התעופה . לשאלתה של העיתונאית הפולנייה אנקה גרופינ'סקה מדוע, אמר בישירות, כהרגלו : "כיוון שאנטק בילבל לי את המוח . לקח אותי לשלושה ימי סיור בישראל . נסענו לכל מקום : ים-המלח, מדבר, וכן הלאה . מאוד מצא חן בעיני . חזרנו לקיבוץ והוא שואל אותי : — נו, איך ? — יפהפה, אני אומר . — אבל מה הכי מצא חן בעיניך ? אז אני אומר לו : — הנופים, הטבע . — ואתה לא רואה את המפעלים האלה ? — בפולין יש גדולים יותר . — אבל את אלה הקימו יהודים ! — אז מה ? — וכך, מפה לשם, הוא אומר : — חובתך להישאר כאן ! — שק לי בתחת ! אמרתי לו" . צוקרמן ניסה לפייס אותו : נסע לשדה התעופה והביא לו שוקולד . 81 צעקות ולשון בוטה מעולם לא העכירו את יחסיהם . אדלמן העריך את כושרו של צוקרמן להרחיק ראות, למשל כשציין כי היה הראשון להעריך שהגרמנים יציתו את הגטו עד שיישרף כליל . 82 צוקרמן העריך את היושרה ואת ישירותו של אדלמן, את אומץ ליבו...
אל הספר