120 | כל השאר הוא אלמוות נידחת" . לובטקין וצוקרמן דיברו עברית מצוינת אך גם הם לא נפרדו מהיידיש, ששולבה בוויכוחים שניהלו בבית . במשק התלוננו על "קושיים", כלומר קשיים, החליפו בין זכר לנקבה ולא הצליחו לעקור את המבטא הפולני, שבעברית משתיק את העי"ן . באחת האספות אמרה חברה : אני לא הפריתי לך בשעה שאת דיברת, חבר התנצל : תסלח לי שאני הפריתי לך, לפעמים אמרו : הפריתי אותך . להפרעות היה היבט חיובי : שליטה בעברית לא חסמה את מי שרצו לקבל רשות דיבור באספה ולא התביישו לדבר בשגיאות . הכול הוזמנו לתרום לעלון : מי שלא כתבו עברית רשימותיהם תורגמו . 29 בערב שבת, תיאר העיתונאי והמסאי אברהם וולף יאסני, שבפולין היה איש הבונד, דמה קיבוץ לוחמי הגטאות לשטעטל : "אי-שם משמיעה המאנדולינה צלילי ניגון יהודי מוכר, המעלים בזכרוני איזה שלוש-סעודות מימי ילדותי" . את הניגון דמיין ובכל אופן התרשם : "העבר וההווה משתלבים ומתמזגים לרגש מרעיד ומרנין" . 30 סעודות אלה היו צנועות . פחות משבועיים אחרי העלייה על הקרקע נדרש הקיבוץ להתמודד, כמו כל המדינה, עם מדיניות משק החירום . גם בלי הממשלה חיו החברים תחת קיצוב ופיקוח, הידוק החגור...
אל הספר