עשרה קיסרים | 66 חייליו הוותיקים התלהבו מאוד לקבלו מחדש . לדברי המקור, היו אפילו כאלה שדמעות עלו בעיניהם למראהו, ואחרים שביקשו לגעת בו . הם זכרו את השירות איתו במבצעים שונים ובזירות מלחמה שונות . הם אמרו דברים כגון, "האם באמת אותך רואות עינינו, המפקד ? " ו"הקיבלנו אותך אלינו בבטחה ? " אפשר שטיבריוס יִיחל לקריירה צבאית טהורה, אבל מה שניצב בפניו עכשיו היה התפקיד הפוליטי הקשה ביותר בעולם שהכיר, וכניסה לנעליו של אל . אפשר שטיבריוס לא רצה בכך, אבל האימפריה היתה חובתו, והוא היה מסור לאין גבול . אז הוא קם ופנה בדברים לסנאטורים . הוא אמר שעבודתו של אוגוסטוס גדולה מדי למידותיו של כל אדם אחר, ויש לחלקה לשלושה חלקים : רומא ואיטליה, הלגיונות והפרובינקיות . הוא לא התכוון לדבריו, כמובן, אבל סנאטור אחד להוט יתר על המידה לא הבינו כהלכה . הוא הגיב שמדובר ברעיון טוב ושאל את טיבריוס איזה משלושת החלקים הוא מעדיף לקבל . טיבריוס, שנראה רגוע אך אולי הופתע מאוד, ענה באלגנטיות . הוא ידע להסוות היטב את רגשותיו בעת הצורך . הוא אמר שאיש אחד לא יכול גם לחלק וגם לבחור . הסנאטור נסוג בו, אבל כבר היה מאוחר מדי . ( טי...
אל הספר