יהדות ואנתרופוסופיה 966 היהודים כעַם אנכרוניסטי ומעכב קִדמה, ממקמת את תפיסתו בהקשר זה באפלת ההיסטוריה של אירופה . זאת, גם אם, כאמור, היא נמסרת כחלק ממשנה סדורה המתארת השקפות על התפתחות האנושות . 2 . פרשנות פְּסֵידוֹ-מדעית של היהדות — בחלקו הרביעי של הספר ( "תמונות של יהדות" ) הצגתי את פרשנות המקרא והיהדות של שטיינר, שבאה לדבריו ממקור רוחני, מדעי ואובייקטיבי ( על פי אמות המידה של מדע הרוח האנתרופוסופי ) , ותוך בחינה של מספר רב של דתות ותרבויות . אך כפי שהראיתי ( שם ) , פרשנות זו זרה במהותה לתפיסת האלוהות שבמקרא וביהדות בכלל . שטיינר פסק את פסוקו בעניין זה, אף שלא הכיר כראוי את מחשבת המקרא, ולא התמצא במקורות היהדות המאוחרים לתקופת המקרא ( כמו ספרות חז"ל ותורת הקבלה ) . טענתו של שטיינר, שפרשנות היהדות שלו עומדת בדרישות המדעיות היא חסרת בסיס, הואיל והיא נסמכת בעיקר על מקורות שמוצאם ב"כרוניקה האקשית", ללא היכרות מספקת עם המקורות עצמם, ללא הטלת ספק כלשהו במסקנותיו ובהיעדר חשיבה ביקורתית ( חשיבה רפלקטיבית והשוואתית על ממצאי חקירותיו ) ; שטיינר יצר מראית עין של "בחינה מדעית", שלמעשה אינה אלא ה...
אל הספר