יחסו של שטיינר לציונות ולמייסדיה 561 הציוויליזציה האירופאית ובנוגע לסכנת שקיעתה, אם לא תאמץ את האידיאל האוניברסלי . לכן אפשר לטעון, כפי שטוענים חסידי שטיינר, שמה שקרה ליהודים ולבני לאומים אחרים, הוא בדיוק מה ששטיינר הזהיר מפניו . ואכן, שטיינר הזהיר מפני כוחות השחור המטפיזיים הפועלים בלאומנות המודרנית ( להלן, בפרק הבא ) , אך כל זאת לא גרם לכך שיבחין בסכנתה המוחשית של האנטישמיות ליהודים . הוא ראה לנכון להביע את דעתו על גורל היהודים, מבלי שהם שאלו אותו ומבלי שעלה על דעתו שהקטסטרופה שמפניה התריע, תופנה באופן מוחלט כלפיהם . זאת משום שאילו היה מבחין בסכנתה המוחשית של האנטישמיות, הוא לא יכול היה להתנגד לפתרון הציוני לפחות בגרסתו המדינית . עד כמה ששטיינר אכן היה שוחר טובתם של היהודים, כפי שהצהיר על עצמו, האם לא היה ראוי שיזרזם למלט את נפשם ולהגר מאירופה, אילו באמת היה חושש לעתיד להתרחש ? מכאן שעלינו להניח ששטיינר לא היה מודע באמת לסכנה שריחפה מעל היהודים, ולמעשה היה להוט להגשים את האידיאלים האוניברסליים שלו, שאותם, יש לומר, הוא הִפנה משום מה דווקא אל היהודים, ואילו מהגרמנים ומלאומי אירופה האחר...
אל הספר