116 | אהרון גוניק ב- 1990 התגייס בני הצעיר לצבא . כל האפרוחים עזבו את הקן . זו הייתה נקודת זמן לחישוב מסלול מחדש . עד למועד זה הקו המנחה שלי בנקודות החלטה חשובות היה לתת עדיפות למה שצריך לעשות על פני מה שהייתי רוצה לעשות . במועד שהאפרוחים עזבו את הקן החלטתי לעבור לאקדמיה . המעבר מהתעשייה ומהעשייה האזרחית לאקדמיה התרחש באמצע הדרך . בגיל חמישים וחמש החלטתי לעשות דוקטורט ולהקצות את מיטב זמני להצלת כדור הארץ מפגיעתו הרעה של האדם . רעייתי ואני חרשנו את העולם לאורכו ולרוחבו ( העבודה האקדמית של שנינו אפשרה לנו את התענוג ) והגענו כמעט לכל פינה . ( ביקור בערים ובמרכזי קניות, היה בעדיפות שלישית . ) נחשפנו לנפלאותיו של העולם ולמידת פגיעותו מידו הרעה של האדם ( פרסמתי על הנושא באינטרנט שלושה ספרים באנגלית ובעברית ) . כפי שכתבתי, החלטתי בגיל מבוגר יחסית לעבור לאקדמיה . באוניברסיטת "בן-גוריון" לימדתי סטודנטים לתואר שני במנהל עסקים . לימים הציע לי ראש המחלקה להקים חוג ללימודי לוגיסטיקה במכללת "ספיר" שהייתה חלק מאוניברסיטת "בן-גוריון" . הסכמתי, הקמנו מחלקה לתפארת, % 60 מהסטודנטים היו רבי-סרנים ונגדים ב...
אל הספר