תקומה בשקיעתה | 79 נגררנו אחרי הכוחות, ירינו פה ושם, שמרנו על ציוד מצרי שננטש, עד שהגענו לתעלה ופתאום הפכתי למנצח הרואי של מלחמת גבורה . לאחר המלחמה המשכנו בשירות, והיה לי הכבוד לשמור במחנה עתלית על הגנרל המצרי שנפל בשבי, פואד דיגווי . הוא היה איש גבוה, משכיל, דובר אנגלית רהוטה ונעים הליכות . כיבדנו אותו ומדי פעם גם שוחחנו . לאחר המלחמה נשלחנו לקורס מ"כים של הצנחנים במחנה ביל"ו . ( בשירות הסדיר ובמילואים צברתי 21 צניחות . בזמנו, כנראה, היה עוד צורך בכישורי צניחה מעבר לקווי האויב . ) ומדוע אני מזכיר זאת ? כי היה לי הכבוד - באמת כבוד ראוי - להיות בסביבת מפקדים מהמעלה הראשונה . המ"פ היה חזי שלח ( אביו של העיתונאי וחבר הכנסת עופר שלח ) , שלימים מילא תפקידים בכירים ביותר במערכות הכלכליות . המ"מ היה לא פחות מפורסם - עוזי יאירי - אדם נפלא הדואג לפקודיו, גבר יפהפה, נווט שטח ובעל כושר בלתי רגיל . הצטערתי מאוד על מותו הטראגי, הוא לקח באופן אישי וכואב את מותם של חייליו בקרבות "החווה הסינית" . קצת היסטוריה, צבא קטן ויעיל, זו הייתה סיסמתו של ברק . במלחמת השחרור היינו צבא לא מאומן, אשר נלחם נגד כל צ...
אל הספר