שלמה זנד 240 כדרכן של קבוצות מיעוט אחרות בשעת לחץ וצרה, גילו עדות האמונה היהודיות סולידריות בינן לבין עצמן . בתקופות שקטות, החליפו האליטות הרבניות מידע על אופיין של המצוות ואורחות החיים הדתיים ועל היבטים שונים של טקסיהם ופולחניהם . על אף ההבדלים העמוקים בין מרקש וקייב, בין צנעה ללונדון, לא רק בתחום הפרקטיקות החילוניות אלא גם בשדה הנורמה הדתית, נשמרה תמיד ליבה אחידה : דבקות רבנית בתורה שבעל פה, תפיסת גולה – גאולה משותפת וזיקה רליגיוזית עמוקה לעיר הקודש, ירושלים, שממנה אמורה לבוא הישועה . החילון באירופה על פעימותיו השונות הביא לכרסום במעמדן של מסגרות הדת וערער את שליטתם של הרבנים, האינטלקטואלים המסורתיים שלהן . כמו קבוצות דתיות, לשוניות ותרבותיות אחרות החלו משילי הדת היהודית להשתלב בתנופת המודרניות . למרות הרושם המתקבל בספרי ההגות וההיסטוריה הציוניים, הם לא היו היחידים אשר התקשו "להתבולל" בתרבויות הלאומיות שהתגבשו באותה עת . איכרים בסקסוניה, חנוונים פרוטסטנטים בצרפת ופועלים וולשים בבריטניה התייסרו אמנם באופנים שונים מהתמורות המהירות באורחות הקיום ומהטלטלות במיקום הגיאוגרפי, אם כי לא בהכר...
אל הספר