מש״ב (המחלקה לסיוע ושיתוף בין־לאומיים)

152אפריקה שמדרום לסהרה : הגוש שהכזיב המחלוקות לא הצטמצמו לשאלות ארגוניות . בדיונים פנימיים הושמעו משך שנים דעות מנוגדות על המטרה העיקרית של תכניות הסיוע . היו מי שהדגישו, כמו ראש הממשלה דוד בן-גוריון, את הצד המוסרי ההומניטרי שבהענקת הסיוע ונמנעו ( ככל הנראה גם ממניעים פוליטיים ) מהתייחסות פומבית למטרות פרקטיות אופרטיביות של המדינה . מנגד, רוב הפקידות הגבוהה שטיפלה בנושא ושרת החוץ עצמה לא התכחשו, ככל הנראה, להיגיון המדיני ולנימוקים המבוססים על ערכים . חנן עינור, מהאישים המרכזיים במשרד החוץ שטיפלו בנושא, הסביר בשנת 1970 לנציגות הישראלית בוושינגטון כי ׳נוכחות מש״בית גם בתנאים מדיניים קשים היא קודם כל ראש חץ לאינטרסים כלכליים תרבותיים וגם בטחוניים מדיניים [ . . . ו ] יש גם גורם סוציולוגי ופסיכולוגי עמוק . הציבור הישראלי מוכן לתת סיוע מש״בי לא רק לשם עזרה לאפריקה אלא גם להוכיח לעצמו את סגולותיו האנושיות׳ . 17 עשור לאחר מכן הזכיר עינור לאגודה לידידות ישראל - אפריקה : ׳בואו ונאמר את האמת כולה [ . . . ] הדבר הזה [ מש״ב ] לא היה כולו אלטרואיסטי [ . . . ] טבעת החנק הערבית הייתה מסביבנו וקפצנו מע...  אל הספר