הכרה ערבית בישראל

92 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל ודו-צדדיות . הפעילות הראשונה התקיימה בחסות האו״ם בעיקר בלוזאן בקיץ ובאביב 1949 ובפריז בסתיו 1951 . השנייה הייתה במגעים דו-צדדיים שניהלה ישראל עם ירדן ועם סוריה בשנים 1949 - ,1952 ועם מצרים נמשכו המגעים עוד כשלוש שנים לאחר מכן . סלעי המחלוקת היו ברורים משלבים מוקדמים של הדיאלוג בין הצדדים . הצד הערבי תבע מישראל, כתנאי להסכמי שלום, ויתורים נכבדים נוספים בהסכמי שביתת הנשק . עבדאללה תבע במשא ומתן מפותל את חזרתם של הפליטים לבתיהם, ויתורים טריטוריאליים שעיקרם היה החזרת לוד ורמלה לידי הערבים שהתגוררו בהן לפני שגורשו ועזבו, והתקנת מסדרון ריבוני מהגדה המערבית לעזה . מצרים דרשה שישראל תוותר על חלקים מן הנגב, וסוריה דרשה ויתורים על שטחים לאורך הירדן . בלוזאן הוצגו דרישות קונקרטיות של ארצות ערב מישראל להכריז על נכונות לקליטת מאות אלפי פליטים כתנאי הכרחי להתקדמות להסכמי שלום . כל התביעות הללו ( להוציא נכונות מסויגת לקלוט כ- 100,000 פליטים ) נדחו וישראל אף סירבה במשא ומתן עם סוריה לפגישה מדינית ברמה הגבוהה ביותר . רק במשא ומתן עם ירדן הגיעו הצדדים להסכמה אסטרטגית ש...  אל הספר