השתדלנות היהודית

22 לא לבדד : מדיניות החוץ של ישראל מהתלות הקיומית באחרים . הקהילות היהודיות, בעיקר באירופה אך גם במקומות אחרים, ניהלו במשך מאות שנים דיפלומטיה של שתדלנות שעיקרה היה שכנוע של החזק שלא לפגוע בחלש, בהפגנה של עצמת הישרדות . 2 הפעולה נעשתה בידי השתדלן שכונה בשמות שלא תמיד החמיאו לו : ‘יהודי חצר׳, ‘דיפלומט הדלת האחורית׳, ‘הפילנתרופ שהתערב פה ושם׳, ‘הנציג שלא תמיד התבקש או מונה לעשות זאת׳, ‘המסדר עניין ( המאכער ) ׳ ובעיקר : ‘המדינאי ללא מדינה׳ . 3 בסופו של דבר הוא שימש בתפקיד של דיפלומט . מילון ובסטר מגדיר כך את הדיפלומטיה : ‘אמנות אבטחת יתרונות בלי לעורר עוינות [ . . . ] גישור מתוחכם ומוצלח על פערים שבין עמים [ . . . ] תוך כדי שימוש בטקט ובפייסנות׳ . 4 ואכן, השתדלנים היהודים פעלו כדיפלומטים לכל דבר בתווכם בין החלשים נעדרי הריבונות לשלטון הריבוני . חלקם ביססו את סמכותם על הכרת הריבון בהם ובתפקידם, אחרים רכשו את עמדתם מכוח עיסוקם הפיננסי או הרפואי, שקירב אותם לחצרות השלטון . מרכיב חשוב במעמדם היה יכולת ביטוי ושליטה בכמה שפות והשכלה רחבה . הצלחה כלכלית הייתה אף היא תנאי חשוב לפתיחת שערים בחצרות...  אל הספר