העיקרון השנים־עשר: מעגלי הקסמים בין מוח האדם לסביבה המעצימים את הפער בינינו לשאר בעלי החיים

861׀ על החיים ועל המוות הרעיון שאציג בפרק זה ממשיך את הרעיון בדבר המרווח העל- ביולוגי, מתבסס גם הוא על ממצאים שונים בדבר התפתחות המוח, וגם הוא כקודמו רעיון עצמאי שהאחריות עליו מוטלת עלי . האפשרות הניתנת למוח לבחור בחירה רציונלית כפי שהוצג בפרק הקודם, היא אחד ממרכיביו של מעגל קסמים שקיבל תאוצה מרשימה בתקופה המודרנית : במוחו של העוּבר תא עצב אחד שולח שלוחה לכיוון תא אחר ובהגיעו אליו נוצרת הסינפסה, ואט-אט מתהווה רשת העצבים, שאיננה קבועה . מוחו של התינוק גדל במהירות, ועד גיל שנתיים גודלו כמעט כגודל המוח המבוגר — אך מספר הסינפסות בו כפול ממה שיהיה בבגרותו . לכל מערכת עצבית יש תקופה קריטית שבה היא צומחת במהירות ומתעצבת, והסינפסות שלא נעשה בהן שימוש נעלמות, כאמור . ( למשל, עצימת עיניו של גור חתולים בין השבוע השלישי לשמיני לאחר היוולדו גורמת שינוי בקשרים שבין התאים במרכז הראייה לעומת אחיו, והוא עלול להתעוור — כפי שהוכיח ניסוי אכזרי של דייוויד הוּבל וטורסטן ויזל מאוניברסיטת ג'ון הופקינס, שזיכה אותם בפרס נובל על הבנת הגמישות במבנה המוח . ) המרכזים המוחיים נראים תמיד באותו מקום, אך מרכיבים שונים ...  אל הספר
תכלת הוצאה לאור