290 | בת של מי את ? דרכים לדבר פמיניזם מזרחי וְשָׁתַקְתִּי מוּלָן שָׁתַקְתִּי אוֹתָן שָׁתַקְתִּי אֶת תֵּימָן . בְּתוֹכִי מִסְתַּעֲפִים מִסְתַּעֲפִים וְרִידִים וְנִימִים תֵּימָנִיִּים וְעַד הַיּוֹם לֹא נָתַתִּי לְכֻלָּם שֵׁמוֹת וַעֲדַיִן לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ כָּל מָקוֹם בַּגּוּף שֶׁלִּי נִקְרָא וְלֹא בְּטוּחָה לְמָה צָרִיךְ לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֲבָל רוֹצָה לַעֲנוֹת הַיּוֹם גַּם אִם אֵין כְּבָר מִי שֶׁיִּשְׁאַל, הַבַּת שֶׁל מִי אֲנִי . הבת של אמא בשאלה "בת של מי את ? ", שמו של ספר זה, מקופלים השייכות וההדרה, הפריבילגיות והדיכוי, הכאבים והשמחות . לזרועותיה של איזו אם אנו רצות ? מכבליה של איזו אם אנו נאבקות להשתחרר ? ומיהי האם שאנחנו היום — לעצמנו ? לאחרות ? "בת של מי את ? " היא גם שאלה שמאפשרת לנו לחשוב על עצמנו כשייכות לשרשרת של נשים נאבקות, להתחבר לכוחות שלנו לפענח מציאות, להתארגן כדי לשנות אותה, לכעוס ולאהוב, לספר ולגלות את עצמנו בכל דור מחדש . בפרק זה, החותם את הספר, אני רוצה לעסוק בהעברה הבין-דורית של כאב, והקולות בראשי לא מרפים — "אבל היו גם שמחה וצחוק והצלחות" . נכון, אני עונה לקול המהד...
אל הספר