עניין של מוות וחיים 182 יכול לחשוב על מישהו בשנות התשעים לחייו שישתתף באירוע כזה לבדו . אני קצת אחוז השתאות מן ההחלטה שלי ללכת, אבל חושב שהדבר אולי יוביל למשהו ששווה לכתוב עליו בספר הזה . וסביר להניח שכל זה עדיף על עוד ארוחת צהריים מ"טְרֵיידר ג'ו" לבדי . "קורנר בייקרי קפה" רחוק רק כמה רחובות מביתי . יש שם כעשרים איש — חמש-עשרה נשים וחמישה גברים . כולם מסבירי פנים ומקדמים את פני בחמימות כזאת, שאחרי לא יותר מכמה דקות — מהר מכפי שציפיתי — אני כבר מתחיל להרגיש בנוח . הכול מעורר הרגשה שכונתית . השיחה מעניינת, האוכל טעים . אני שמח שהלכתי, ורבים הסיכויים שאשתתף באירוע גם בחודש הבא . אני מניח שאפגוש כמה מן הנוכחים שם בהליכות היומיומיות שלי בפארק במרחק רחוב אחד מביתי . יש הרגשה של צעד ראשון החוצה אל העולם החדש שלי . ביום שלישי אני נפגש עם קבוצת הגברים הקבועה שלי, ואחר כך רנדי, אחד החברים בקבוצה וחבר טוב, מסיע אותי ל"חנות הספרים סטנפורד" לערב קריאה עם הפסיכיאטר והאנתרופולוג המפורסם מהרווארד ארתור קליינמן, שמדבר על ספרו החדש, "נשמת האכפתיות" ( The Soul of Care ) . ד"ר קליינמן מדבר על "אכפתיות" ( ...
אל הספר