144 גבולות – פרקים באסתטיקה ציונית דתית הדתי הלאומי לפעילותו של פ'צניק ; לבסוף אעקוב אחר התרקמות התאו-פואטיקה בשיר "כסה בגואנג-סי" . ( א ) תאו - פואטיקה ותאו - פרוזה העמדת תיאור מלא של תופעה ( Phenomenon ) הייתה מאז ומתמיד אתגר פילוסופי . הוגים יצרו שיטות שונות כדי לאפשר לתפוס את התופעה מכל צדדיה ( למשל הפנומנולוגיה ) . אנתרופולוגים ביקשו להציג תיאור מלא ככל האפשר של האירוע התרבותי ( למשל "תיאור עשיר" בעבודותיו של קליפורד גירץ ) . אמנים התאמצו לתאר את ההתרחשות במלואה ( למשל הקוביזם בציור המודרני ) . האתגר מחריף שבעתיים כשמנסים לתאר את החוויה הדתית . לא רק שהיבטים רבים וזוויות לאין שיעור לחוויה זו אלא שמושא החוויה, האלוהות, הוא נעלם . לפיכך אני מבקש לבחון בפרק זה את התפיסה התאו-פואטית הטוענת, שהדרך הטובה ביותר לדבר על התאולוגיה היא בשירה . הקצנה של תפיסה כזו תטען, שהדרך היחידה לדבר על רבדים תאולוגיים היא השירה . אך קודם לכן יש לציין, כי נחלקו הדעות אם ועד כמה שירה בכלל ופיוט בפרט מבטאים רעיון והגות . מחלוקת כזו התפרצה ביחס לדמויות כמו ר' יהודה הלוי במאה ה- 12 והרב אברהם יצחק הכהן קוק ( ...
אל הספר