| 227 הדת ייוב-ת זיויות וחובות הרבנות הראשית, או שיוכר גם גיור לא אורתודוקסי ? שאלה זו הפכה לאקוטית עבור שתי אוכלוסיות משמעותיות למדינת ישראל : אזרחי המדינה ויהודי העולם . אשר לקבוצה הראשונה, העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר הביאה רבבות עולים שאינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה, שהשתקעו במדינה כאזרחים לכל דבר, אך יהדותם אינה מוכרת על ידי הממסד הרבני . אשר לקבוצה השנייה, ההגדרה ההלכתית לא הולמת את השינויים המתרחשים בעולם היהודי, לרבות ירידת האורתודוקסיה ועליית החילוניות והרבגוניות היהודיות, וספק רב אם תחת הגדרה זו תגשים מדינת ישראל את מטרתה הראשונית — להיות בית לאומי עבור יהודי העולם בשנים הבאות ( רובינשטיין 2014 ; DellaPergola , 19 - 18 , 30 - 32 ) . פקודת העדה הדתית ( המרה ) , שמקורה בימי המנדט, קובעת כי רישום רשמי לאדם שהמיר את דתו יינתן כנגד המצאת אישור של ראש העדה אליה הצטרף . ממשלות ישראל השונות ראו ברבנות הראשית, ובה בלבד, את מקור הסמכות לגיור בישראל . אך להשקפה זו אין בסיס במשפט, והיא אף נפסלה לגופה על ידי בית המשפט העליון בעניין פסרו ובעניין נעמ"ת . פקודה זו חלה בשעתו רק על חברי...
אל הספר