| 105 רב-תרבותיות, לאומיות ודתיות מלחמת העולם השנייה ( ותום עידן הקולוניאליזם ) והתפרקות ברית המועצות . בנקודות זמן אלו עמים רבים החלו להגדיר את עצמם כלאומים — הדגישו את עברם, שפתם, ערכיהם ומנהגיהם המשותפים, והפגינו ואף נלחמו בדרישה לעצמאות . הם דרשו הכרה בזכותם להקים מדינה ריבונית שתבטא את זהותם הקולקטיבית במהותה ובמוסדותיה . לאחר מלחמת העולם השנייה זכות זו זכתה להכרה במסגרת המשפט הבין-לאומי . היא עוגנה בסעיפים 1 ( 2 ) ו- 55 למגילת האו"ם, כמו גם בסעיפים הראשונים של שתי האמנות בדבר זכויות אדם משנת 1966 . אמנות נוספות, פסקי דין של ערכאות בין-לאומיות והחלטות של האו"ם מבטאים את ההכרה ברעיון לפיו לכל עם זכות לכינון מסגרת פוליטית אוטונומית — מסגרת בה יבואו לידי ביטוי תרבותו, ערכיו, שפתו וייחודו . עם זאת, יש לציין שהמסמכים הבין-לאומיים לא מגדירים אילו עמים זכאים להגדרה עצמית ולכן המציאות הבין- לאומית מכתיבה עניין זה . הדבר תלוי גם ברצונו של העם להיאבק על כך וגם בתמיכה הפוליטית לה הוא זוכה . בעבר היתה מקובלת ההבחנה בין שני סוגים של קהילות לאומיות : קהילות "אזרחיות" וקהילות "אתניות" . כאשר מדו...
אל הספר