נספח ד: "אני עניתי ואשורנו"

] 288 ] נספח ד . "אני עניתי ואשורנו" למעשה של ה', הוא הענת והאשרה, וזאת מתוך פולמוס עם העובדים אותן ( השוו ב, י-יד ) . אלא שבכתוב שם תכונות אלה מיוחסות לבעל, ולא לענת או לאשרה . לעומת האשרה שנזכרה פעמים לא מעטות במקרא, ונזכרה גם בכתובות עבריות ( בכתובות פיניקיות מהאלף הראשון לפסה"נ לתיבות 'אשר' ו'אשרה' משמעות אחרת, מקום, מקום מקודש, כמו אתר בארמית ובערבית ) , ענת נזכרת במקרא רק בשמו של השופט שמגר בן ענת ( שופ' ג, לא ) , ובשם ענתות, עירו של ירמיהו ( אין לדעת אם פירושו של השם הפרטי ענתֹתיה ] דה"א ח, כד ] מורכב בשם ענת, אולי בענתות ? ) . ענת צצה מחדש בתעודות הארמיות מיב שבמצרים . ברשימת התרומות והתורמים למקדש ה' ביב מופיע שם האלהות הסינקרטיסטית ענתביתאל ( פורטן, 'ממגדֹל סונה', עמ' 118 שו' 128 ) , בתעודה אחרת נשבע פלוני בשם מנחם בר שלום "בח ] רם אלה ] א במסגדא ובענתיהו" ( שם, עמ' 111 שו' 3 ) , וברשימת התורמים הנ"ל מופיע השם הפרטי ענתי ( עמ' 118 , שו' 111 ) , שהוא כנראה שם מקוצר מן ענתיהו . ביתאל הוא אלוהות פיניקית וארמית, האנשה של המצבה שבה, או עליה, שוכן האל ( ראו לעיל, עמ' 120 ) . האלה ע...  אל הספר
עם עובד