"באמת ? " "זוכרת שדיברנו על כך שקשה לדן להרגיש היכן נגמר הגוף שלו ? בגלל זה אנחנו עושים הרבה לחיצות עמוקות . אז כשהוא נמצא בסביבה לא מוכרת, הגוף שלו חייב להיות זהיר . לא היו לכם שטיחים בדירה, נכון ? כל החדרים הרגישו לו אותו דבר . בשבילו ללמוד איך לעבור מחדר לחדר בבית חדש, זה כמו בשבילך ניסיון לטפס על הר האוורסט . החושים שלו זקוקים לזמן ובסוף הוא יתגבר, אבל את צריכה להיות מאוד סבלנית . " "אהה," התחלתי להבין . "ואותו דבר לגבי טפטים . העין שלו תצטרך להתרגל גם לאלה . איך הריח בבית ? " "אוי, זוועה," אמרתי וצחקתי . "אני לא יכולה לסבול את הריח ; אני עובדת כל כך קשה לאוורר את הבית . " "אז את מבינה, בשביל דן זה עוד יותר גרוע . " היא חייכה אלי, ואני ידעתי שיום יבוא ודן יצליח ליהנות מהבית החדש . הייתי מוכנה להיות סבלנית ולעזור לו כמה שצריך . שפת אם 139
אל הספר