76 מימי חסקין | ניסים אבישר ( עורכים ) הממצא המרכזי בניתוח הראיונות הוא שהם ומשפחותיהם מציבים את אתוס ההשכלה כערך המבחין בינם ובין סביבתם ( המשפחה המורחבת, קבוצת השווים והקהילה ) , בעודם מאמצים שיח מריטוקרטי, העוקף את הזהות האתנית כדי להתקדם לעבר המרכז הישראלי . באופן ברור הסוכן המרכזי שהסטודנטים מציבים כמי שקידם אותם לרכישת חינוך איכותי ובהמשך להשכלה גבוהה הוא הוריהם . אלו פעלו אל מול בתי הספר וקבוצת השווים, המתוארים כמי שהיו שותפים לעיצוב תסריט לימודי שאינו מסמן השכלה גבוהה ויציאה מהפריפריה . את מקומו של השיח האתני- מזרחי תופס בבירור שיח מעמדי-פריפריאלי, שבו המרואיינים מצביעים בבירור על האי-שוויון שהיה מנת חלקם ביישובים שבהם גדלו ולמדו . נראה שמושג ה"פריפריה" עולה בשנים האחרונות לתודעה הציבורית והאקדמית יותר ויותר . אך המונח הזה טעון בירור, מכיוון שהפריפריה קיימת במימדים פוליטיים ( שטרקמן, 2015 ) , חינוכיים ( פניגר, איילון, ומקדוסי, 2013 ) , תקשורתיים ( אברהם, 2006 ) , תרבותיים ( היילברונר ולוין, 2007 ) , מגדריים ( דהאן-כלב וברקוביץ, 2005 ) , אתניים ( מוצפי-האלר, 2012 ; שרעבי, 2009 )...
אל הספר