אבא

15 א ב א בכל מסעו הארוך החזיק את הצרור על ברכיו כדי למנוע תקלה . שלושים ושש שנים טיפל בכל מיני אמצעי-זיבול, שבדק ובחן את השפעותיהם המיוחדות, כדי להעלות את פוריות קרקעותיו . בתחומו הגיע לתכלית השלמות הטכנית לפי מושגי זמנו, אך מה שהיה למעשה חשוב בעיניו נתברר לי, כאשר ראיתיו עומד בתוך להק גדול של סוסים נהדרים ומטפל בבהמות בזו אחר זו לא רק בחביבות אלא ממש מתוך יחס אישי, או כאשר הייתי מסייר בחברתו בשדות-קמה ורואה כיצד היה עוצר את הכרכרה, יורד, בוחן את השבלים שוב ושוב, עד שלבסוף היה קוטף שבולת ונוגס בקפידה את זרעוניה . לאדם כל כך בלתי-סנטימנטלי ובלתי-רומנטי חשוב היה המגע האנושי האמיתי עם הטבע, מגע פעיל ואחראי . בלוותי אותו מפעם לפעם בסיוריו למדתי לדעת משהו, שלא למדתי מעולם מכל המחברים הרבים שאת כתביהם קראתי . באופן מיוחד היה קשור יחסו זה של אבא לטבע ביחס לתחום שנוהגים לציינו כסוציאלי . כיצד שיתף את עצמו בחיי כל הבריות שהיו בדרך זו או אחרת תלויות בו : עובדי-החצר בבתיהם הקטנים — מסביב לבית-בעל-האחוזה — שנבנו לפי הוראותיו ; האיכרים הזעירים שעבדו אצלו לפי תנאים שנשקלו במאזני צדק קפדני ; החוכרים ...  אל הספר