עובד ארכיון 110 עם אלף צילומים : חלקם נגטיבים, חלקם תמונות, כמה קבצים דיגיטליים . היה שם גוף עבודה מטורף : הכובש מצלם את הנכבש ואת עצמו . למשל, צילומים של בחור דתי שהיה מצטלם במחסום עם משפחות שעיכב ועם עצורים פלסטינים שהעיניים שלהם מכוסות בפלנלית . היו צילומים של חיילים בסלון של משפחות פלסטיניות, מביטים על תמונות של כיפת הסלע שהיו תלויות על הקיר . צילומים של מעצרים . . . כל מיני דברים שהעיניים שלי לא יכלו לראות, אפילו כעיתונאי שעבד בשטח כבר כשני עשורים . היה באוסף הזה גם אלמנט מדהים של הפללה עצמית - הרי החיילים צילמו את עצמם בכל מיני מצבים בעייתיים . הבנתי שיש לפנינו רגע מסוים שצריך לנצל עד תומו . באותו זמן לימדתי במדרשה לצילום גיאוגרפי, והצעתי למנהל המכללה, גיורא שלמי, להציג שם את התערוכה . בשלב מוקדם מאוד יצרתי קשר עם אבי מוגרבי, במאי ואיש קולנוע ותיק ומוערך, וביקשתי שיבוא לראות את החומרים ויעזור לי לחשוב איך להציג אותם . במקביל התבשל אצלי ואצל יהודה רעיון ראשוני לייצר מעין עיתון חד-פעמי בסגנון ״נמר של נייר״ של אורי אבנרי, שבו נקבץ עדויות של חיילים עם תמונות ונשלח לעיתונאים . אבל לאב...
אל הספר