שהוא מלכוּת

260 ובכל זאת, על מה דיברנו באותו ערב ? על תיאטרון וציור, מן הסתם . אביה, רפאל צבי, היה במאי ומחזאי, ואמה, חיה אלפרוביץ', תפאורנית וציירת . בעצמה תִרגמה לבמה, עוד לפני שהחלה לתרגם ולערוך פרוזה ושירה, את צ'כוב, את לורקה . ביתה, שהיה גם מקדש מעט להוריה המנוחים, היה גדוש ציורים וספרים ומחזות . אולי דיברנו על הבית הזה, שבפאתי מאה שערים, ועל יחסיה עם שכניה החרדים . בוודאי דיברנו על שירה . יותר מכול, היתה אשת שירה . אומרים שבלי עזה צבי, ייתכן ששירי זלדה לא היו רואים אור . לא אחת גם סוּפּר שהִפגישה בינה ובין יונה וולך . כיצד השפיעה הפגישה על שירתה של השנייה, אין לדעת, אבל ידוע שאשת החסד מירושלים והצעירה המתריסה ועזת-היצר מתל אביב — עזה היתה להן גשר . גם כשדיברה על שירה, עזה אף פעם לא דיברה על שירה לבדה . לסקרנות שלה, ולאנינות הטעם, ולידע ולחוכמה, לא היה גבול . כשכתבה על המשורר הטורקי נאזים חִכְּמֶת, סיפרה גם על סרטיו של יילמאז גוניי ( 'יול' ) , על וולטר, על רוזה לוקסמבורג, על מחמוד דרוויש, על חנה רובינא . את רשימתה על חִכְּּמֶת חתמה בשורה משלו, ההולמת גם אותה מאוד : "כְּשֶׁיַּגִּיעַתּוֹרִי / ק...  אל הספר