51 חֲלָקוֹת גַּב שֶׁמַּחֲלִיקוֹת מֵהַלָּשׁוֹן" או "רוּצִי בְּלִי פֵּשֶׁר / בְּלִי טַעַם / זֶה אָנַרְכִיסְטִי / וְנָכוֹן" . אלא שקריאה כזאת ב'הנה השם' אולי תחמיץ את הייחוד שלו ברצף יצירתה של אילון . נכון שגם בו היא מקפידה להניח לפתחם של קוראיה מבנים מִלוליים קשים לפיענוח, אבל נדמה שמאחוריהם מסתתר ספר חריף, מציאותי, פוליטי . "אִם רוֹצִים לֶאֱהֹב חִוֵּר אָז אוֹהֲבִים כָּךְ / חִוֵּר / בְּלִי לַהַט / בְּלִי עָצְמָה ( . . . ) אֲבָל אִם רוֹצִים לֶאֱהֹב לָנֶצַח / אָז / צָרִיךְ / דֻּגְמָתִי", היא כותבת . החוויה הרליגיוזית, בקשת הקדושה, התקיימה תמיד בשירת אילון, לעתים קרובות בסמיכות למיניות אפלה, אבל בשורות אלה היא מסמנת לכאורה התקרבות אל הדת הממוסדת וכורכת אותה בעמדה מדינית ימנית מובהקת . "וְהָאֶרֶץ תַּהֲפֹךְלְדָבָר אַחֵר / כָּשֵׁר / בּוֹטֵחַ / מֵעָל / וְיָמִין" . הצהרות אלה ודומות להן שזורות לאורך הספר כולו, וגם אם צריך לחלץ אותן מתוך מארג הקסם הלשוני שלה, הן הולכות וצוברות נפח וכוח ככל שהוא מתקדם . כדרכה, אילון מתעתעת בקוראים ומצליחה לשמור על איזו עמימות ביחס למיקומה-שלה במפה הנפשית-החברתית-ה...
אל הספר