232 עמליה זיו שכאשר אני מכנסת את ארבעתן תחת הכותרת "שירה לסבית" אינני באה לטעון בכך שמישהי מהן הציגה את עצמה כמשוררת לסבית או נקראה כך על ידי הביקורת, או שזהו הנושא המרכזי של שירתן . הכותרת באה לציין רק את העובדה הפשוטה ששירתן כוללת שירי אהבה לנשים, או שירים העוסקים במערכות יחסים זוגיות עם נשים . קיימות, כמובן, גם משוררות נוספות שלא פרסמו ספרים, אך שירים בודדים שלהן נדפסו בכתבי עת שונים . ביניהן מן הראוי לציין את אפרת ירושלמי ( שז ) , שכתיבתה מתאפיינת בגוון פוליטי, אשר מבחין אותה מן המשוררות שמניתי . דנה אמיר, לעומת זאת, היא היחידה מתוך הקבוצה שבשיריה יש עיסוק מפורש ונרחב בסקס . מיעוט זה בשירה התגלה כשפע מדהים ביחס למצב בפרוזה . כאן, השלל שהעליתי התמצה בערך בשלושה סיפורים, ואף כי ייתכן שישנם טקסטים שלא הגיעו לידיעתי בטוחתני שפני הדברים אינם שונים באופן ניכר . הסיפורים הם "בדידות" של שולמית הראבן, שמקובץ באנתולוגיה הקול האחר בעריכת ד"ר לילי רתוק, "סוגרים את הים" של יהודית קציר, מתוך הספר הנושא את אותו שם, וסיפור בשם "רכבת לחיפה" מתוך קובץ סיפורים של אורית אילן, עד החתונה זה יעבור . גם ס...
אל הספר