117 למי ייללו התנים בעם שלעצם מעצם טך הפולמוס החְריף והתשהחשבון היה ארו הדברים . מאמרו של מר לנדרס מביע צער כן ואמיתי על כך שיום הזיכרון הראשון לרציחתו של רבין המנוח היה למעשה "חצי יום זיכרון", "חצי מספד מר" . חלק לא מבוטל מהעם, אלה שחלקו על דרכו פים לאבל . המדינית ועל "מדיניות השלום" שהנהיג, לא היו שות מתבטאת בראש ובראשונה בהבעת דעותיהם ותב המאמר כנותו של כ של מי שלא "עשו צימעס" מיום הזיכרון הזה, כגון דעותיהם של , שהביעו יתד נאמן ישראל הראל איש גוש אמונים ושל פ' חובב מ ביטול וזלזול במה שנקרא מורשת רבין . ין הסיבות בעל המאמר מנסה למצוא כמה הסברים לתופעה זו . ב ות של מכבדי הזיכרון, "שלא השכילו לבטאת אי היעיל מונה הוא א את כאבם ואת צערם בצורה מגובשת וממוקדת" אלא פיזרו אותם על פני שבועיים . הוא הדין ב"בעלי יוזמה מסחרית ושואפי כבוד ופרסום, שניצלו את שמו של רבין ואת אירועי הזיכרון לשם הפקת רווחים" . ת הזיכרון והקההוג ששיבש אההסבר הוא רואה בפילאך את עיקר אותו . ב אך אם בעל המאמר קרא הוא לא שנה, ואם שנה הוא לא דייק . אדרבא, דווקא יום הזיכרון הראשון לא שיבש ולא הקהה את הזיכרון אלא חידדו חידוד ...
אל הספר