להיכנס לבונקר 405 בריז-אורנז׳יס, שאותו תכנן בסופו של דבר קלוד פארן לבדו . לעדותו של פארן, החל ב - 1968 החל ויריליו לעסוק יותר ויותר בפוליטיקה ובמחאה ואחר כך בהוראה, אך הדברים ביניהם הגיעו לכלל שבר סופי ב - ,1970 כשלמשרד הארכיטקטים הקטן אך הצומח ( אחד העובדים שהצטרפו היה ארכיטקט צעיר בשם ז׳אן נובל ) החלו להגיע הזמנות לפרויקטים מצד לקוח שהתעניין מאוד בידע החריג על הבטון שהחל להיצבר שם . ה - EDF , חברת החשמל הלאומית של צרפת, חיפשה ארכיטקטים שיתכננו עבורה תחנות כוח גרעיניות . פארן לא היה יכול לסרב . ״מבחינתי היתה המשכיות מובנת מאליה בסכנה היחסית של האסטר טג יה הח ד ש ה הזאת של הגרעין, ברעיון הזה שיש סכנת מוות הטמונה בלב- לבה של הארכיטקטורה, אותה סכנה הטמונה בבונקרים ] . . . [ אבל ויריליו לא הסכים״, סיפר פארן להנס-אולריך אובריסט . 419 ויריליו חשב שלא מדובר באותה סכנה, שלחקור בונקרים או לנכס אותם למטרות שלום זה לא אותו דבר כמו לתכנן תחנות כוח גרעיניות . גם כך, כפי שהוא טען באחת מההרצאות המשותפות שלו עם פארן שכותרתה ״דמיון ושלטון״, הוא כבר היה מודאג מכך שבמציאות של החברה הצרכנית האדם מאבד גם ...
אל הספר