154 רויטל אברהם וסוחטים, וכך לא השארתי לעצמי כמעט מקום למחשבות על העתיד . התמונה הכללית הייתה ברורה לי . אמנם לא ידעתי עד כמה יהיה גל מסוגל לנהל חיים עצמאיים או אפילו זוגיים, אבל הדרך שאליה השתדלנו לכוון הייתה לחיים עצמאיים ומלאים . הבנו שיכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות תאפשרנה לו רכישת מקצוע ואף לימודים גבוהים, וכן השתלבות בשוק העבודה, אך התמקדנו בעיקר בכישורי החיים . התמקדנו במאמץ ללמד את גל להתמודד עם החיים ועם דרישות החברה . המסרים שדאגנו להעביר לו היו מסרים של התמדה, רצינות וערכים . אפשרנו לו להתנסות כמעט בכל מה שחפץ, אך אפשרנו לו גם לטעות . החשוב ביותר היה ללמוד מהטעויות . מעולם לא ריפדנו עבורו את הדרך, דרשנו ממנו על פי מסוגלותו, אך נתנו לו להתמודד בעצמו . לימדנו אותו לשאול שאלות, שלחנו אותו לחפש פתרונות, ודרשנו ממנו קודם כול להתמודד בעצמו . נכנסנו לתמונה רק כשלא הצליח לבדו ונזקק לנו . דרכו ודרכנו לא הייתה סוגה בשושנים . היו המון נפילות, המון מעידות, אך בעקביות ועקשנות שלנו ושלו למד גל בסופו של דבר להתמודד עם קשייו, והכי חשוב - למד לאהוב את עצמו כמו שהוא .
אל הספר